פסק-דין בתיק ס"ע 18322-01-09

רקע

1.            לפנינו תביעתה של גב' אקטרינה גילצ'י (להלן: התובעת), אזרחית מולדובה, שעבדה כמטפלת סיעודית בישראל, לתשלומים שונים - הפרשי שכר עבודה עד לשיעור שכר המינימום, גמול "שעות נוספות", תמורה בגין עבודה במנוחה השבועית, הפרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי הלנה.

2.            התובעת עבדה כמטפלת סיעודית של גב' חיה גנץ ז"ל (להלן: הנסעדת), מיום 25.12.05 ועד לסיום יחסי העבודה, ביום 13.4.08, בטרם נפטרה הנסעדת. התביעה הוגשה נגד עזבון הנסעדת (להלן: העזבון) ונגד בתה של הנסעדת (להלן: אילנה; העזבון ואילנה, ביחד, להלן: הנתבעים). הנתבעים מצידם, הגישו הודעת צד ג' כלפי מר קרול אייזנשטיין, מי אשר גייס כוח אדם של עובדים זרים, ובכללם התובעת, לשם עבודה בישראל (להלן: אייזנשטיין); כמו כן, הוגשה הודעת צד ג' לחברת מטב - עמותה לשירותי טיפול ורווחה, שהינה עמותה המספקת שירותי סיעוד לקשישים ומוכרת ע"י המוסד לביטוח לאומי  כמעניקת שירותי סיעוד, מכוח חוק הביטוח הלאומי (להלן: מטב).

3.            מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה, אשר נחקרה עליו במסגרת דיון שהתקיים בפנינו, באמצעות מתורגמן לשפה הרומנית. מטעם הנתבעים הוגשו מספר תצהירים - של אילנה [ נ/5], של גב' לילך גז, נכדתה של הנסעדת [ נ/8 (להלן: לילך)], של מר יצחק גנץ, בנה של הנסעדת [ נ/9 (להלן: יצחק)], של גב' נעמי בורן, חברתה של הנסעדת [ נ/10 (להלן: נעמי)] וכן של מר יוסף גז, נכדה של הנסעדת [ נ/11 (להלן: יוסף)].

4.            אייזנשטיין לא הגיב להודעת צד ג' שהוגשה נגדו, על אף שהומצאה לו כדין, ביום 13.5.10, יחד עם ההחלטות בעניין צרוף צדדים שלישיים [עמ' 1, ש' 21]. ביום 2.11.11, הסכימו הצדדים, כי ניתן להתקדם בתיק גם ללא אייזנשטיין [עמ' 6, ש' 19-14], וב"כ מטב ביקש להימחק מההליך, מחוסר יריבות. הוחלט, כי על מנת לברר את מעמדם של כל המעורבים בהעסקת התובעת, אין מקום לשחרר את מטב. מאוחר יותר, במהלך אותו דיון ההוכחות, הודיע ב"כ הנתבעים, בהסכמת התובעת, כי הוא מבקש לוותר על התביעה כנגד מטב ולשחרר אותה מהמשך הדיון. לאחר ששקלנו את הבקשה, החלטנו, שאין זה נכון לשחרר את מטב מהמשך הדיונים בתיק, שכן, למסקנות בקשר עם מערכת היחסים המשולשת, עלולות להיות השלכות גם עליה; על כך חזרנו גם בהמשך הדיון [ראו: החלטות בעמ' 7, ו-19].

5.            תחילה נפנה להצגת העובדות, הצריכות לעניין, ולמחלוקות ביחס אליהן, בתמצית, לאחר מכן נתייחס לשאלת זהות המעביד ומעמדן של חברות ההשמה, בקשר עם העסקת עובד סיעוד זר, ואחר כך, ליתר הפלוגתאות.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

6.            התובעת היא עובדת זרה, אזרחית מולדובה, שעבדה בארץ בסיעוד.

7.            התובעת עבדה כמטפלת סיעודית של הנסעדת מיום 25.12.2005 ועד לסיום יחסי העבודה, ביום 13.4.2008. נקדים את המאוחר - קבענו שהתובעת התפטרה.

8.            התובעת התגוררה יחד עם הנסעדת בביתה, בו 3.5 חדרים, כאשר אילנה התגוררה עם משפחתה בבית סמוך, במרחק 5-4 מטרים [עמ' 23, ש' 23-19].

9.            הנסעדת היתה משותקת בכל חלקי גופה, ונזקקה לעזרה בכל פעולות היומיום (אכילה, רחצה, הלבשה), וכן לשם העברתה ממקום למקום [ נ/5, ס' 9].

10.        שכרה של התובעת, במהלך תקופת עבודתה, היה כדלקמן:  

א.             בשנת העבודה הראשונה ( 2006 ) שכרה של התובעת עמד על 550 $, בתוספת דמי כיס, בסך 100 ש"ח לשבוע.

ב.              בשנת העבודה השניה ( 2007 ) שכרה של התובעת עמד על 600 $, בתוספת דמי כיס, בסך 100 ש"ח לשבוע.

ג.               בשנת העבודה השלישית (מחודש 1/08 עד לחודש 4/08 ) שכר התובעת עמד על 650 $, בתוספת דמי כיס, בסך 100 ש"ח לשבוע.

ד.              הצדדים חלוקים באשר לשכרה של התובעת בגין עבודתה בימי ראשון, כאשר לטענת התובעת, בתצהירה - לא שולם לה עבור עבודה "בשעות המנוחה השבועית" [ ת/1 , ס' 7], ועבור "עבודה בימי חג" קיבלה רק 33 $ ליום [ ת/1 , ס' 18(4)], בעוד שבחקירתה הנגדית אישרה, כי קיבלה 33 $ , גם בגין עבודה ביום א' בשבוע, שהיה יום המנוחה [עמ' 9, ש' 11-4]; ואילו לטענת הנתבעים - שכרה עבור עבודה בימי א' עמד על 50 $ [ נ/5 , ס' 31].

11.        הצדדים חלוקים גם באשר לקיומו של חוזה עבודה ביניהם. התובעת הצהירה - כי הנתבעים לא חתמו עמה על חוזה העסקה, המפרט את תנאי עבודתה ושכרה [ ת/1, ס' 21], ולא התקיים כל קשר בינה לבין חברת סיעוד, כלשהי, מעבר לכך ששמעה מהנסעדת, כי חלק מהשכר, ששולם לה ע"י אילנה - "מומן על ידי המוסד לביטוח לאומי כקצבת סיעוד של הנסעדת ..." [ ת/1, ס' 19].

לעומת זאת, במהלך הדיון, העידה התובעת: "אני עבדתי במטב." [עמ' 17, ש' 7].

מנגד - אילנה טוענת, כי במסגרת הנחיות שנתן איינזשטיין נחתמו שני הסכמים, בעניין תנאי העסקתה של התובעת: האחד - בינו לבין התובעת, והשני - בין התובעת לבין אילנה, הסכם שנותר בידי אייזנשטיין [ נ/5, ס' 30].